רע"ב 3749/17

תקציר

התיק סובב סביב השאלה האם יש להעניק לאסיר שחרור על תנאי או לא, תוך התמקדות בתשלום פיצויים למשפחת הקורבן כתנאי מרכזי. החלטת הערכאה הנמוכה יותר דחתה את שחרורו של האסיר בנימוק שלא עשה די כדי לשלם את הפיצויים המגיעים לו, והיטה את הכף נגד שחרורו. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הנמוכה יותר לא העריכה נכונה את מאמצי השיקום המשמעותיים של האסיר ואת ביטול הסדרי התשלום שלו שלא באשמתו. השופטים הדגישו כי אף שהפיצוי הוא חיוני, הוא אינו צריך לגבור על שיקולים אחרים כמו פוטנציאל שיקום וסיכון לשלום הציבור, במיוחד במקרה זה שבו לא נשקפה לאסיר סכנה. הם מתחו ביקורת על הסדרי התשלום הנוקשים וציינו את הקשיים שעמדו בפני האסיר בשל מחסומי השפה והעוני. בית המשפט גם הכיר בכוונת המחוקק מאחורי צווי הפיצויים, אך הדגיש כי אין להשתמש במאסר כאמצעי לאכיפת פיצויים, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. בסופו של דבר, החליטה ערכאת הערעור להחזיר על כנה את החלטת ועדת השחרורים להעניק לאסיר שחרור על תנאי, בכפוף לתנאי של תשלום פיצויים כפי שיורה מרכז הגבייה. השופט א' שהם והשופט א' פוגלמן הסכימו עם פסק הדין והדגישו את חשיבות השיקום והנסיבות הפרטניות.