תא"ח 11930-11-16

תקציר

הסכסוך בין התובע (עירייה) לבין הנתבע (רוכל) החל בהחלטת התובע שלא לחדש הסכם רשות, שהתיר לנתבעת להפעיל קיוסק בשטח בית הספר. תוקפו של ההסכם פג ביולי 2015, והתובעת רצתה לצאת במכרז פומבי להפעלת מתחם מזון בשטח בית הספר, בהתאם למהלך רחב יותר לשיפור הרמה התזונתית של קייטרינג בתי הספר ברחבי העיר. הנתבע טען כי היה על התובע למצוא לו מקום חלופי, כפי שנקבע בהסכם, בטרם פינויו. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעת, וקיבל את זכותה לפינוי. השופטת קבעה כי החלטת התובעת נומקה בצורך ציבורי חיוני לספק תזונה בריאה ומפוקחת בכל בתי הספר בעיר, כנדרש בחוק ובהנחיות משרד החינוך. יתר על כן, החובה למצוא מקום חלופי לא הייתה ישימה נוכח הדרישות החוקיות והציבוריות הנוכחיות, והיעדר מיקומים מתאימים. השופטת הדגישה כי ההסכם חודש מעת לעת על פי שיקול דעתה של התובעת ולא דרש תנאים כלשהם לאי חידושו. בנוסף, כלל השחרור חל במקרה זה, המאפשר לתובע להשתחרר מכל התחייבות מותנית עקב שינויי נסיבות בלתי צפויים. השופטת ציינה כי זכותה של הנתבעת, אם בכלל, לפיצוי כספי בגין אי קיום תנאי המיקום החלופי, נפרדת מתביעת הפינוי ואינה מצדיקה את דחיית הפינוי. לפיכך, הנתבע חויב לפנות את הנכס עד ליום 1.7.2018, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.