צ"ו 20334-01-21

תקציר

פסק הדין דן בזכויות העובדים בעת שביתה ובהשלכות של אי חתימה על טופס הצהרה על אי השתתפותם. בית הדין מכיר בכך ששביתה משעה חוזי עבודה אישיים, כלומר עובדים אינם זכאים לשכר בתקופה זו. עובדים הנעדרים עקב מחלה במהלך שביתה נדרשים לספק אישורי מחלה ולעקוב אחר נהלי הודעה ספציפיים כדי לתבוע דמי מחלה. חוזר נציב השכר בעניין זה נחשב חוקי ואינו גורע מזכויות העובדים. היא נתפסת כדרך לאזן בין זכויות המעסיקים לעובדים, המאפשרת לעובדים להצהיר על כוונתם לעבוד בזמן שביתה ולהמשיך לקבל שכר והטבות בהתאם. עובדים שלא יחתמו על טופס ההצהרה ייחשבו כמשתתפים בשביתה ולכן נחשבים "מושעים" מהעבודה, כלומר אינם זכאים לשכר או לדמי מחלה. במקרה של התובעים דרור ושרון, שקיבלו את החוזר ולא חתמו על הטופס, בית הדין קובע כי יש לראות את היעדרותם במהלך השביתה כקשורה לשביתה ולא בשל מחלה. לפיכך, תביעתם לדמי מחלה נדחית. עם זאת, המצב שונה עבור התובע שאול, שהיה בחופשה בימים שקדמו לשביתה ולא ניתן היה לצפות ממנו לחתום על טופס ההצהרה. מאחר שהגיש אישורי מחלה בזמן ואי חתימתו על הטופס אינה מעידה על כוונה לשבות, הוא זכאי לדמי מחלה. בית המשפט מורה על תשלום הסכומים הנתבעים לתובע 3, בסך כולל של 4,191.10 ₪ עבור דמי מחלה ו-880.13 ₪ עבור הפרשות לקרנות, בצירוף ריבית והצמדה. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות, וניתן יהיה לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.