ת"א 1453/99

תקציר

התובע, עובד הסוכנות, נדקר על ידי הנתבע, עולה בהשגחתו, ותבע פיצויים מהנתבעת, מהסוכנות וממדינת ישראל. התובע טען כי הסוכנות התרשלה בכך שלא יישמה סידורי אבטחה נאותים ואמצעים אחרים שהיו יכולים למנוע את הדקירה. בתוך כך, טען התובע כי על המדינה לשאת בנזקיו בשל רשלנות הפסיכיאטר בבדיקת הנתבע טרם התקיפה. הנאשם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה. לא היו מחלוקות עובדתיות מהותיות לגבי אירוע הדקירה עצמו. מהראיות עולה כי התובע התייעץ עם אחות בנוגע להתנהגותו של הנתבע טרם התקיפה, אך לא ננקטה כל פעולה משמעותית. בית המשפט מצא כי הסוכנות חבה חובת זהירות כלפי התובע והפרה אותה בכך שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים, כגון שכירת מאבטח חמוש, אספקת אמצעי תקשורת ונהלי הדרכה ודיווח נאותים. בינתיים, בית המשפט לא מצא ראיות לרשלנות מצד הפסיכיאטר שבדק את הנאשם. לפיכך, התביעה נגד המדינה נדחתה. לבסוף, בית המשפט הורה לסוכנות לפצות את התובע בגין תגמולי הביטוח המגיעים לו, שחושבו בסכום שווה ערך ל-15,000$ בתוספת ריבית, בהתאם לפוליסה. הסוכנות והנתבע נתפסו כאחראים לנזקי התובע, והדיון נמשך לקביעת הסכום.