ע"א 21362-09-19

תקציר

פסק הדין נפתח בהצהרה על הכוונה לדחות את ערעורה של הפניקס בנוגע לתביעתה הנזיקית ולקבל את הערעור בעניין הכשרה והודעת ביטוח צד ג'. הסעיף התומך בטענת הפניקס מציין כי היעדרותם של הנאשמים מהדיון, ללא כל סיבה מוצדקת, אינה טיעון תקף לטובת דחיית המשפט. מאחר שהנאשמים ידעו על הדיון ובחרו שלא להגיע, אין לבית המשפט חובה לעכב את ההליך. לפיכך, ערעורה של הפניקס נדחה, והנתבעים חויבו לפצות את הפניקס, כולל הוצאות ושכ"ט עורך דין, בסך 20,000 ₪. באשר לערעור על ההכשרה, השופט פוסק לטובת הנאשמים. בפוליסת הביטוח שהנפיקה ההכשרה לנתבעים היה סעיף הקובע כי גיל הנהג חייב להיות מעל 21, דבר שלא נשמר במקרה זה. מאחר שלא הוכחה כוונת מרמה, כפי שנטען על ידי הכשרה, החריג לאחריות המבטח במקרים של מרמה, כמפורט בחוק חוזה הביטוח, אינו חל כאן. זאת ועוד, השופט מצדד בטענת הנתבעים כי המרמה הנטענת על ידי הכשרה בהודעת הצד השלישי לא הייתה בגדר המחלוקת. גם טענת הכשרה כי הנאשמים שיבשו את החקירה בכך שמסרו עובדות כוזבות אינה ניתנת להוכחה, שכן הראיות הרלוונטיות לא הוצגו בבית המשפט. השופטת מכירה בכך שמדובר במקרה של החמרת סיכון בשל גילו של הנהג, אך מציינת כי הכשרה לא תבעה תגמולי ביטוח מופחתים באופן מידתי, כפי שנקבע בחוק חוזה הביטוח. לפיכך, הצו לתשלום דמי הכשרה מלאים עדיין עומד בעינו. כתוצאה מכך, פסק הדין נגד הכשרת ההכשרה מתהפך, הודעת צד ג' מתקבלת, והכשרה מחויבת לשלם לחברת הפניקס את מלוא יתרת חובם של הנתבעים, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. בנוסף, ההכשרה אחראית לתשלום הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך הדין של הנתבעים, בסך 20,000 ₪.