בש"פ 260/05

תקציר

בערעור בעניינו של המערער המואשם בשהייה בלתי חוקית בישראל, נבחנה החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. ראשיתו של המקרה כאשר המערער נמצא ללא היתר בירושלים, מה שהוביל להגשת כתב אישום ולהחלטה ראשונית של בית משפט השלום בירושלים לשחררו בתנאים מגבילים. על כך ערערה המדינה, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים. המערער ערער על כך, וטען כי מעצרו אינו מוצדק, שכן האישום של שהייה שלא כדין אינו מרמז מטבעו על מסוכנות או סיכון להימלטות מן הדין. המערער הצביע על קשרי הנישואין שלו עם תושב ישראל וילדיהם כגורמים מקלים. מנגד, הדגיש בא כוח המשיב את שהייתו הבלתי חוקית החוזרת ונשנית של המערער ואת הרשעותיו בעבר כהצדקה למעצר. לאחר עיון חוזר נקבע כי מעצרו של המערער אינו מוצדק, תוך הדגשת הצורך לאזן בין חירות הפרט לבין ביטחון הציבור. בית המשפט הכיר בקרבתה המשפחתית של המערערת וקבע כי אמצעים חלופיים יכולים לתת מענה לחשש מפני אפשרות של טיסה, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. משכך, הוטל על המערער לשחררו בתנאים המגבילים המקוריים של בית משפט השלום.