ת"א 64411-06-16

תקציר

התובעת, אלרונט, והנתבעת מס' 1 (השותפות) היו הבעלים המשותפים של חלקת קרקע שיועדה לפרויקט בנייה. בשל חילוקי דעות בין הצדדים, הועמדה הקרקע למכירה. עם זאת, השותפות הגישה בקשה לבית המשפט למנוע את המכירה. בעוד התיק מתנהל, הוציא בית המשפט העליון צו סעד זמני, המעכב את המכירה ב-259 ימים. אלרונט טענה כי העיכוב גרם לה נזק כספי והגישה תביעה נגד השותפות בדרישה לפיצויים. בית המשפט נדרש להכריע האם אלרונט זכאית לקבל את הפיצוי הנתבע בסך 6,329,534 ₪. השופט פסק נגד אלרונט וקבע כי לא נגרם לה כל נזק מהשיהוי. ההחלטה התבססה על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, בית המשפט קיבל את טענת השותפות כי שווי הקרקע עלה בתקופת האיחור, מה שהופך את חישוב הנזק של התובע לספקולטיבי. שנית, השופט ציין כי ציפיותיה של אלרונט עצמה לגבי תמורת המכירה, כפי שהוצגו בפני בית המשפט העליון, היו נמוכות מהסכום שהתקבל בפועל. במקום להינזק, אלרונט שיפרה את מצבה הפיננסי. שלישית, בית המשפט מצא כי שיעור הריבית ששימש לחישוב הנזק של אלרונט לא התבסס על שיעורי הריבית בפועל שהוסכמו בחוזיהם. בנוסף, השופטת ציינה כי אלרונט לא סיפקה ראיות להפסד הכספי בפועל שנגרם בתקופת העיכוב, למרות שהנתונים היו זמינים להם. במקום זאת, הם הסתמכו על חישוב אחר שהיה כרוך בספקולציות. על סמך ממצאים אלה הורה השופט על מחיקת התביעה וקבע כי השותפות זכאית להוצאות והוצאות משפט מאלרנט.