עמ"נ 32584-03-10

תקציר

המערערים ערערו על החלטת ועדת הערר לארנונה של עיריית ירושלים לסווג את נכסיהם כמשמשים למשרדים, שירותים ומסחר. המערערת טענה כי היה מקום לסווג את הנכס כמלאכה, שכן עיקר העבודות שבוצעו בו היו עבודות תיקון מונים. עוד טענו כי הדיון בוועדת הערר לא היה מספק וההחלטה לא נומקה כראוי. בעירייה, לעומת זאת, טענו כי תפקידו העיקרי של הנכס הוא התקנת מונים ומתן שירותים לבעלי מוניות, כאשר תיקון מונים מהווה חלק קטן מהפעילות הכוללת. עוד ציינו כי מכירת המונים בוצעה בנכס, דבר המצדיק את סיווגו. בית המשפט לעניינים מנהליים, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את ההגדרה המילונית של מלאכה, הסכים עם אפיון השימוש בנכס על ידי העירייה. בית המשפט מצא כי עיקר עיסוקה של המערערת היה מתן שירותים, ועל כן החלטת ועדת הערר לסווג את הנכס כ"משרדים, שירותים ומסחר" הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם כללי המינהל. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי ההחלטה אינה בלתי סבירה או פגומה, ועל כן דחה את הערר והורה למערערת לשאת בהוצאות המשפט של העירייה.