ע"פ 4741/13

תקציר

במקרה דנן, החליטה ערכאת הערעור להתיר ערעור לאחר ששקלה את הטענות וזיהתה כי בית משפט קמא חרג מההנחיות שנקבעו לגזר הדין. החלטת הערעור הדגישה את מחדלו של בית משפט קמא בכך שלא דבק בהליך התלת-שלבי הקבוע בתיקון 113 שנועד להבטיח עקביות בגזר הדין. שלבים אלה כוללים קביעה אם העבירות מהוות אירוע בודד, קביעת טווח ענישה בהתאם לחומרת העבירה מבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולבסוף מתן אפשרות לחריגות כלשהן על בסיס פוטנציאל שיקומי או חשש לשלום הציבור. נמצא כי בית משפט קמא ערבב שיקולים אלה באופן פסול, וייתכן שהשפיע על ההקלה שגילתה המנוחה בעונשו של המשיב. ערכאת הערעור ציינה כי על פי נהלים ראויים אלה, חומרת מעשיו של המשיב, שכללו שימוש בסכין קצבים בתקיפה מתוכננת מראש של בן משפחה, מצדיקה בחינה מחודשת. הם השוו מקרה זה למקרה אביטן, והדגישו את חומרת מעשיו של המשיב, שהעידו על תקיפה מכוונת ולא על מעשה אלימות ספונטני. בהתחשב בכך, החמיר ערכאת הערעור את עונשו של המשיב ל-12 חודשי מאסר, דבר המשקף את חומרת העבירה ואת החשיבות העומדת ביסוד ההגנה על שלמות הגוף. בהחלטה נמסרו פרטים פרוצדורליים להתייצב המשיב למאסר והותירו את תנאי הערבות הקיימים עד לתחילת המאסר. פסק הדין הדגיש את ערנותו והחלטתו המודעת של המשיב לגרום נזק, ובכך הצדיק את העונש החמור יותר.