ע"א 338/60

תקציר

מדינת ישראל ערערה על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה לה, יחד עם נהג רשלני, לפצות את יורשיו של אזרח שנהרג בתאונה. האזרח קיבל טרמפ ברכב צבאי שבו נהג חייל צה"ל, בניגוד לצו צבאי שאסר על חיילים לנסוע לאזרחים. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי למדינה אחריות שילוחית לנזק שנגרם כתוצאה מרשלנות החייל. בית המשפט קבע, כי מאחר שהחייל היה נתון להשגחת הממונים עליו ונהג ברכב במסגרת תפקידו הצבאי, היה לו היתר מכללא למסור את הנסיעה, ורשלנותו נופלת בגדר עבודתו. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי היעדר איסור מפורש על נסיעה אזרחית וידיעתו של החייל על נוכחותו של המנוח הביאו את המדינה למודעות למצב ולאחריות לתוצאה. פסק הדין התבסס גם על העיקרון לפיו למדינה, כמעסיק, יש יכולת ואחריות לפקח על עובדיה ולפיכך עליה לשאת בתוצאות רשלנותם בעת שפעלו במסגרת העסקתם. לבסוף, בית המשפט הבחין בין מקרה זה לבין מקרים אחרים בהם נמסר איסור מפורש לנפגע, תוך הדגשת חשיבות הפיקוח וההרתעה בהצדקת האחריות השילוחית.