ת"א 43887-01-13

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב החלטת תאגיד בנקאי לסגור חשבון של לקוח בשל חשד לפעילות הלבנת הון. הלקוח, ספק שירותי מטבע, ערער על החלטת הבנק והוביל למשפט אזרחי. על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), בנקים רשאים לסרב באופן סביר לספק שירותים, ונטל ההוכחה מוטל על התאגיד הבנקאי. הבנק טען כי פעילות הלקוח הייתה חריגה ולא עמדה בחוק איסור הלבנת הון, והצדיק את החלטתו לסגור את החשבון. עם זאת, השופט פסק לטובת הלקוח, והגיע למסקנה כי הבנק לא סיפק נימוקים סבירים לסירובו ולא פעל בתום לב. הם לא ניסו לברר את פעילות הלקוחה או לתת לה הזדמנות להגיב לפני סגירת החשבון. השופטת דחתה גם את טענות הבנק הנוספות, שהוצגו לאחר תחילת ההליכים המשפטיים, כהרחבת הגנתם ולא על סמך ראיות שהיו קיימות בעת סגירת החשבון. כמו כן, הבנק לא הוכיח את טענותיו בנוגע לניהול לכאורה של חשבון בנק פרטי על ידי הלקוח או להגדרת הנהנים. בסך הכל, בית המשפט קבע כי פעולות הבנק היו בלתי סבירות והורה להם להחזיר את חשבון הלקוח, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.