ע"א 144/60

תקציר

המקרה סובב סביב נוסע אוטובוס שנפצע כאשר האוטובוס בו נסע פגע בבור עמוק או שקע בכביש, מה שגרם לרכב לטלטל באופן חריג. השאלה שעמדה בפני בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, הייתה האם המדינה, כרשות המופקדת על תחזוקת הכביש, וחברת האוטובוסים, אגד, התרשלו והיו אחראיות לפציעתו של הנוסע. בית המשפט קבע כי הן המדינה והן אגד התרשלו במשותף. המדינה לא תיקנה את הליקוי בכביש למרות שידעה עליו או ברשלנות שלא ידעה עליו, ואגד לא הזהירה את נהגיה מפני המפגע. בית המשפט דחה את בקשת המדינה לדחות את התביעה, אך קיבל חלקית את הערעור הנגדי של אגד, והתאים את חלוקת האחריות ל-75% למדינה ול-25% לאגד. פסק הדין דן גם ברקע ההיסטורי של ההבחנה במשפט האנגלי בין רשלנות במעשה לבין מחדל, וקבע כי הבחנה זו אינה חלה בישראל. ההחלטה הדגישה כי על משתמשי הדרך בישראל להתאים את נהיגתם לתנאי הדרך, ועל הרשויות לתקן סכנות או להתריע תוך זמן סביר. יש לציין כי התערבות בית המשפט במקרה זה התבססה על ההיגיון וההערכה של העובדות.