עמ"נ 32361-09-24

תקציר

השופט קיבל את הערעור על פסק הדין הקודם שהורה על יציאתו של המערער מישראל. השופט קבע כי על המערערים להגיש טיעונים נוספים המפרטים את הנסיבות המיוחדות שיאפשרו להמשיך ולדון בבקשה, לצד הטענות הנוגעות לבקשה עצמה. לאחר מכן על המשיב (הגוף הממשלתי הישראלי הנוגע בדבר) לקבל החלטה חדשה בבקשה. השופטת הכירה בפסיקה המקובלת התומכת בעמדת המשיב כי החלטה על מימוש צו עיכוב יציאה מן הארץ היא סבירה ככלל. עם זאת, הם גם הכירו בכך שקיים תקדים לבחינת נסיבות חריגות העשויות להצדיק חריגה מכלל זה. השופט הדגיש כי שיקול דעתו של המשיב הוא לשקול את הנסיבות הפרטניות אל מול האינטרס הציבורי באכיפת החוק. השופטת ציינה כי פסק הדין הקודם נגד המערערת לא הביא בחשבון את הנסיבות החדשות, לרבות הריונה של המערערת והשלכותיה על התא המשפחתי. הם קבעו כי על המשיב לבחון מחדש את הבקשה על יסוד הנסיבות החדשות הללו ולהכריע בה שוב, תוך איזון האינטרסים המעורבים. השופט אף הורה למערערים להגיש בקשה חדשה באופן מיידי, ומצופה מהמשיב להכריע בה במהירות. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענות המערער המערערות על תוקפו של פסק הדין הקודם, והדגישה כי לא הוגש ערעור במועד. השופטת גם בחרה שלא לפסוק הוצאות לטובת המערערים, שכן אי עמידתם בפסק הדין הקודם תרמה לצורך בהליכים נוספים. לבסוף, נוכח הנסיבות החדשות, ראתה השופטת כי אין צורך לרדת לטענותיהם האחרות של המערערים בדבר הסתירה בין הליכים שונים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והשופט ציפה לעמידה במועדים שנקבעו.