ע"א 1712/08

תקציר

הערר מתייחס לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. המערערת טענה כי המשיבים, שהיו בעלי עניין בחברה אחרת, גרמו לה לשלם סכומים גבוהים בגין שומה שלא נדרשה ושהמשיבים הרוויחו ממנה באופן אישי. בית משפט קמא דחה את הבקשה להיתר, תוך שהוא מסתמך על תצהיר פגום, שלא פירט את מקור המידע, ועל קיומו של הסכם פשרה. בית המשפט, לאחר שבחן את התצהיר וציין כי דרישת הבקשה היא דרישה מקלה, מצא כי העובדות המרכיבות את התביעה אכן פורטו וכי טענת המערערת התבססה על מסמכים שברשותה. עוד קבע בית המשפט כי הסכם הפשרה אינו שולל את עילת התביעה ולא היה צריך להוות סיבה משמעותית לדחיית ההיתר בשלב זה. באשר לתצהיר קבע בית המשפט כי בחירתו של המשיב שלא להגיש תצהיר שכנגד או לחקור בחקירה נגדית את מצהירו, משמעה שאין מחלוקת בדבר העובדות כפי שנאמרו על ידי המערער. אשר על כן, הערעור מתקבל, החלטת בית משפט קמא מתבטלת, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא להמשך הליכים בהתאם לאמור לעיל. כל צד יישא בעלויות שלו.