ע"פ 1124/06

תקציר

המערערים, האחים מוראד ואדהם, הורשעו בשורה של עבירות הקשורות לגניבת בקר ונגזרו עליהם 36 ו-24 חודשי מאסר בהתאמה, לצד עונשים נוספים כגון קנסות ופסילות. הם ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם, וטענו כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות, וכי שגה בית משפט קמא בהערכתו את מהימנות העדים ואת קבילותן של ראיות מסוימות. הם גם ביקשו להציג ראיות חדשות בערעור, הצהרה כתובה של שותף לפשע שנקב בשמותיהם של אנשים אחרים המעורבים לכאורה בפשע. המשיבה, מדינת ישראל, ביקשה לקיים את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, בטענה כי קיימות ראיות ישירות ונסיבתיות כנגד המערערים, וכי בית משפט קמא העריך כראוי את הראיות ואת עדויות העדים. הם גם התנגדו לקבלתן של הראיות החדשות, וסברו כי מדובר בניסיון לזכות את המערערים מבלי שיהיו אמינים דיים. בית המשפט פירט את הראיות שהוצגו במשפט, שכללו את זיהוי המערערים בזירת הפשע, גילוי צואת בקר על בגדיהם והתנהגותם החשודה במהלך חקירת המשטרה. בית משפט קמא מצא את עדי התביעה אמינים ואת הסבריהם של המערערים לחוסר הרשעה. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא את הראיות ואת מהימנות העדים, וציינה כי אין בטענות המערערים כדי להצדיק התערבות בממצאיו של בית משפט קמא, אשר נהנה מהתבוננות בעדים ממקור ראשון. באשר לראיה החדשה הדגיש בית המשפט כי היא תתקבל רק בנסיבות חריגות ולאחר ששקל את מהימנותה ואת יכולתם של המערערים להציגה במהלך המשפט. במקרה זה מצא בית המשפט כי הודעתו הכתובה של מאזן, שניתנה לאחר שחרורו מהכלא, אינה עומדת בקריטריונים אלה. בית המשפט סבר כי אין זה סביר שמאזן ימסור כעת גרסה אחרת לאחר ששיקר במהלך עדותו במשפט. יתר על כן, המערערים לא הסבירו מדוע לא השיגו הצהרה זו קודם לכן, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, אישר את הרשעתם וגזר דינם של המערערים, וסירב לקבל את הראיות החדשות.