ת"א 52076-05-19

תקציר

פסק דין זה דן בחבות הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. התובע תבע את שירביט, חברת הביטוח שלו, ואת קרנית, הגוף האחראי לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, יחד עם שני צדדים שלישיים – איליה סוכמן, נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה, ויוסף וקנין, בעל הרכב. השופט קבע כי שירביט אינה אחראית שכן פוליסת הביטוח הייתה פוליסת נהג נקוב, והנהג בעת התאונה לא היה הנהג הנקוב. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה נגד שירביט וקבעה כי התובעת זכאית לתבוע פיצויים מכרנית. לאחר מכן קבעה השופטת את נזקי התובע, לרבות נכות רפואית, נכות תפקודית, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, פנסיה וזכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד וכאב וסבל, שהסתכמו ב-705,944 שקל. לאחר הפחתת ניכויי הפיצויים של המוסד לביטוח לאומי, יתרת הפיצוי המגיעה לתובע עמדה על 139,708 ₪. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית ל-25% מסכום הנזק על פי חוק הביטוח הלאומי, מה שאומר שקרנית תצטרך לשלם לתובע 198,492 שקל. לבסוף, בחן השופט את טענותיה של קרנית בנוגע לזכות השיבה. השופטת קבעה כי לקרנית הזכות לחזור על בעל הרכב או מתיר השימוש ברכב, מר וקנין, והנהג, מר סוכמן, שכן מעשיהם נופלים בגדר המקרים הנזכרים בחוק המאפשרים את זכות השיבה. לפיכך חויבו סוכמן וועקנין לשפות את קרנית, ביחד ולחוד, בסכום שנפסק לתובע. בנוסף, חויבו התובע והנתבעת שירביט, ביחד ולחוד, לשלם את הוצאותיה של שירביט.