ת"ק 9010-08-08

תקציר

המבקש, שהיה חייב ביחד ולחוד בפסק דין בסך 5,690 ₪ יחד עם בתו, הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרם. נושי פסק הדין התנגדו לבקשה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, שכן המבקש לא עשה כן בתוך שבעת הימים הקבועים בתקנה הרלוונטית. בית המשפט קבע כי המבקש לא הראה טעם מיוחד להארכת המועד להגשה, וכי הכף נוטה לדחיית הבקשה. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר ששקל שיקולים שונים, ובהם היכרותו של המבקש עם ההליכים, שווי הסכסוך, סיכויי ההצלחה בהליך העיקרי, עקרון סופיות הדיון ושימוש יעיל במשאבים שיפוטיים. במיוחד היה מודאג בית המשפט מהעיכוב שנגרם לבעלי דין אחרים הממתינים לדיון בעניינם אם פסק הדין יבוטל, והעניין ייקבע לדיון נוסף. יתר על כן, המבקש החמיץ שלוש הזדמנויות להציג את הגנתו, והמשיב נשא בהוצאות משמעותיות בביצוע פסק הדין. לבסוף, המבקש לא הציע סיבה לשיהוי הממושך בהגשת הבקשה. לפיכך, הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה, ופסק הדין נותר על כנו.