ע"א 8069/13

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים על הסכם פשרה בין רוכשים למוכרים, שמקורם בחוסר שיתוף פעולה בין הצדדים. הרוכשים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי כי המוכרים לא הפרו את הסכם הפשרה, ואילו המוכרים ערערו על הדרישה לחתום על הסדר פרוצדורלי המכונה הסדר שוחט. ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר אי הפרת הסכם הפשרה על ידי המוכרים הייתה מבוססת וכי לא הייתה עילה להתערב. עם זאת, בית המשפט מצא כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חובת החתימה על הסדר שוחט לא הובהרה דיה ודינה להתבטל. חלק זה של פסק הדין היה מקרי וחסר משמעות אופרטיבית, והמחלוקת הייתה צריכה להיפתר בתביעה נפרדת. עוד קבע ערכאת הערעור כי המחאת הביטחון התייחסה לכל התחייבויות הרוכשים על פי הסכם הפשרה, ולא רק לחובות מיסוי, ולכן יש לבטלה, כאשר המחאת הביטחון תוחזר לנאמן. שני הערעורים פסקו לטובת המוכרים, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות בית המשפט המחוזי בעניין הפרת הסכם הפשרה והוצאות המשפט. ערכאת הערעור הציעה לצדדים לפנות לדרכים חלופיות ליישוב סכסוכים, אך סורבה. עוד נכתב בפסק הדין כי התנהלות שני הצדדים האריכה את ההליכים המשפטיים, ונמתחה עליהם ביקורת על כך שלא שיתפו פעולה מספיק כדי להביא לסיומו של הסכסוך.