בג"צ 3508/16

תקציר

העתירה קוראת תיגר על ההכרה בשתי עמותות – המשיבות 4 ו-5 – כגופים המוסמכים להפנות מתנדבים לשירות לאומי. העותרת טוענת כי הליך ההכרה שניהלו המשיבים חרג מסמכותם, היה שרירותי ובלתי סביר, ופגע בעקרונות המשפט המינהלי. השופט הנדל מציין כי אף שהעותר העלה חששות תקפים לגבי הליך ההכרה, יש לדחות את העתירה. תהליך ההכרה משמש כמיון מקדים להבטחת זכאותם של גופים המבקשים להתמודד על הקצאת תקנים לשירות לאומי. למרות שהקריטריונים להכרה היו יכולים להיות זמינים באופן פומבי ומפורש יותר, תהליך ההכרה הוא בסופו של דבר שלב מקדים לפני הפצת התקנים בהליך מכרזי, הכולל בדיקה מקיפה יותר. לפיכך, ההליך הנוכחי, אף שאינו מושלם, אינו מצדיק את שלילת ההכרה במשיבים 4 ו-5. יתר על כן, ההתפתחויות האחרונות, ובהן חקיקת חוק שירות המדינה בשנת 2017, המסדיר את הליך ההכרה באופן מקיף יותר, והתפטרותם של חברי משיבה 4 מהבית היהודי, מפחיתים את החשש מפני התערבות פוליטית וניגודי עניינים. צעדים אלה מנטרלים את השפעתם של שיקולים פסולים והופכים אותם לפחות סבירים בעתיד. השופט הנדל מדגיש את תרומתה של העתירה לשיפור מערך השירות הלאומי ומכיר בתפקידה בעיצוב חוק שירות המדינה. עם זאת, מאחר שהעתירה אינה מספקת בסיס משפטי מספק לביטול ההכרה, היא נדחית. עם זאת, לגופה של העתירה מורה השופט למשיבים לשלם את הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דינו בסכומים סמליים. סגן הנשיא ג'ובראן והשופט סולברג מסכימים עם ההחלטה.