ת"א 66258/07

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית שהגיש עו"ד אילן בומבך, שכיהן כיו"ר הוועדה המחוזית תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין, נגד עו"ד אמיר פישביין. בומבך התמודד בבחירות חוזרות ב-2007 והפסיד, ולטענתו מכתב מכפיש שכתב פישביין אודותיו, שהופץ לציבור במייל ופורסם ברשת, גרם לו להפסיד בבחירות. המכתב האשים את בומבך בכך שהבטיח טובות הנאה לפעילים בקמפיין הבחירות שלו, והתייחס ספציפית למינויים של שני עורכי דין חסרי ניסיון, עו"ד שי גלילי ועו"ד מרנין גלנטי, כבוררים בתמורה לתמיכתם. בומבך טוען כי האשמה זו, שנשלחה לראש לשכת עורכי הדין וקיבלה אישור להפצה לציבור, מהווה לשון הרע ודורשת פיצויים בסך 300 אלף שקל. פישביין טוען כי פרסומו מותר על פי מספר הגנות העומדות בחוק איסור לשון הרע, לרבות אמת הפרסום, תום לב והיקף סביר בנסיבות העניין. בית המשפט בוחן את המסגרת הנורמטיבית ומגיע למסקנה כי המכתב אכן מהווה לשון הרע, שכן הוא עלול להשפיל את בומבך בעיני הציבור ולפגוע בו בתפקידו ובמקצועו. עוד צוין כי המעשים המיוחסים לבומבך אינם חוקיים על פי כללי לשכת עורכי הדין. לאחר מכן הוא דן בהגנות שטען פישביין. השופט דוחה את הטענות כי הפרסום נעשה במהלך דיון משפטי או כי מדובר בדיווח נכון והוגן על מה שהתרחש במהלך הדיון, ומציין כי המכתב הציג עובדות באופן שגוי. השופט דוחה גם את אמיתות הגנת הפרסום, וקובע כי הנתבע לא הצליח להוכיח שטענותיו נכונות, ובמקום זאת הסתמך על עדותו המוטה של יריבו של בומבך. יתר על כן, השופט אינו מקבל את הגנת תום הלב, ומציין כי פישביין לא עמד בדרישות להגנה כזו וכי מניעיו אינם ברורים. השופט פסק לבומבך פיצויים לא ממוניים בסך 50 אלף שקל, וסירב להכפיל את הפיצוי למרות שקבע כי המכתב מהווה עילה אחת לפיצוי. השופט גם מורה לפישביין לשלם את הוצאותיו ושכר הדירה של בומבך, בסך 15 אלף שקל, וקושר את הסכומים לריבית מיום פסק הדין. גם לניהול ההליך ולהתנהגותו של הנתבע היה חלק בקביעת סכום הפיצוי.