רע"א 7818/11

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה פסק בוררות. המחלוקת נגעה להתדיינות משפטית ארוכת שנים בנוגע לפיצויים הקשורים להפקעת קרקעות בגבעת שמואל. בעבר ביקשו המבקשים פיצוי באמצעות מנגנוני בוררות שנקבעו בהסכמים שונים, ובראשם הסכם משנת 1999, שכלל סעיף בוררות. בתחילה, בורר דחה את רוב טענות המבקשים בשל היעדר ראיות מספיקות, וקבע כי הם יוכלו לתבוע פיצויים לאחר שמוצו כל הליכי התכנון. ניסיון שני של המבקשים, באמצעות בורר אחר, הגיע אף הוא למסקנה כי הראיות אינן מוכיחות את ההפרש הנטען בערך הקרקע, וכתוצאה מכך נדחתה התביעה. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, ודחה את הטענות לפיהן נמנעו מהמבקשים הזדמנויות לטעון או להציג ראיות. המבקשים טענו כי היה על הבורר לפנות לשמאי שיקבע את הפרשי שווי הקרקע, אך בית המשפט לא מצא עילה מהותית לערעור לפי סעיפים קבועים בחוק הבוררות, וציין כי הליקויים בהצגת הראיות נבעו מגישת ההתדיינות של המבקשים עצמם. רוב השופטים אישרו את ההתערבות השיפוטית המוגבלת בפסקי בוררות כדי לשמור על סופיות הבוררות, מה שהוביל לדחיית הערעור ולהטלת הוצאות על המבקשים.