ה"פ 18273-06-19

תקציר

השופטת מצאה כי טענת התובעים, לפיה הם זכאים להקצאות קרקע מסוימות ולזכויות מסוימות על בסיס חברותם בעמותה, נעדרת שחר ודינה להידחות. ראשית, התובעים הסכימו וחתמו על מסמכים המאשרים כי יקבלו חלקת אדמה הקטנה מ-60 הדונם שהובטחו במסגרת הרפורמה, וכי לא יגישו כל תביעה עתידית בנוגע לגודל העיזבון או שלמותו. שנית, לאגודה לא היו משאבי קרקע כדי לספק לתובעים שטח של 60 דונם, וטענת התובעים כי לעמותה יש די קרקע למלא את בקשתם לא הייתה משכנעת. בנוסף, התובעים לא הצליחו להתגורר, לנצל ולעבד את הקרקע כנדרש, לאחר שעזבו את שטח העמותה בשנת 2015. באשר לתביעת התובעים להשתתפות באמצעי הייצור של ההתאחדות, ובפרט באתר הסקי, קבע השופט כי פעולות האגודה היו בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוזה החכירה ובהחלטה 1296. התובעים לא שילמו את הון האגודה כנדרש, ואת טענותיהם בדבר חלוקה לא שוויונית של הנכסים יש להפנות לרשם האגודות השיתופיות. גם כתב השעבוד של התובעים, הממחה באופן בלתי חוזר את זכויותיהם בתקבולים כלשהם מהסניפים המשותפים להוריה של הילה, נמצא תקף, שכן התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר מרמה והטעיה בחתימתם. יתר על כן, השופט לא מצא עילה להתערב בטיפול רשות מקרקעי ישראל בנושא, שכן מנהל מקרקעי ישראל מילא את חובותיו החוקיות. התובעים לא הציגו כל פגמים או מחדלים בהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל המצדיקים התערבות שיפוטית. לבסוף, נדחו טענות התובעים כנגד המשיבים 3 ו-4, דבר המייתר כל דיון. השופט הורה לתובעים לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של המשיבים 1 עד 4, ושכר טרחה נפרד למשיב 5, בתוך 45 יום.