ע"א 495/80

תקציר

השופט א' ברק מבית המשפט העליון התייחס למקרה של אלמנה (המשיב) שמכרה את דירתה ונתנה את תמורת המכירה לבתה וחתנה (המערערת) מתוך הבנה כי היא תורשה להתגורר בחדר בדירתם הגדולה שזה עתה רכשה למשך שארית חייה. לאחר מות הבת התדרדרו היחסים בין המשיב לחתן, דבר שהוביל למעשיו של המערער שאילצו את המשיב לעזוב את הדירה. היא תבעה את החזר השקעתה על בסיס שוויה הריאלי. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שנעשה הסכם מתנה עם התחייבות נלווית – הקצאת שטח מחיה למשיב – שהופרה באופן יסודי על ידי המערערת. בית המשפט התיר למשיבה לבטל את הסכם המתנה ולתבוע השבה, תוך ניכוי בגין שימושה בדירה. בית המשפט העליון קבע כי מתנות נחשבות לחוזים על פי דין, כאשר חלים עליהם סעדים בגין הפרות לרבות אכיפה, ביטול ופיצוי. היא הגיעה למסקנה כי חוזה המתנה כלל תנאי מפסיק – המאפשר את תושבות המשיב – אשר מרגע שלא התקיים, מזכה אותה בהשבה לפי ערכים ריאליים ולא נומינליים. יש להתאים את הסכום לאינפלציה ממועד התשלום כדי למנוע התעשרות בלתי צודקת של המערערת. בנוסף, היה צורך לנכות מההשבה את שווי השימוש הראוי בדירה במהלך שהותו של המשיב, המוערך ממחירי השכירות ההשוואתיים. הערעור נדחה, ואילו הערעור שכנגד התקבל, תוך התאמת הסכומים בהתאם. המערער חויב בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו.