בג"צ 6370/09

תקציר

ניתוח משפטי: עקרונות ודוקטרינת הריסון השיפוטי בעניינים מדיניים וביטחוניים: - המקרה מדגיש את עקרון הריסון השיפוטי בביקורת על החלטות ממשלה הקשורות למדיניות חוץ וביטחון לאומי. בתי המשפט מכירים בכך שהחלטות כאלה הן פוליטיות מטבען ומופקדות בידי הרשות המבצעת, במיוחד הממשלה וסוכנויות הביטחון, שיש להן מומחיות ושיקול דעת מיוחדים בתחומים אלה. - ביקורת שיפוטית מוגבלת להבטחת הקפדה על עקרונות חוקתיים וזכויות יסוד, ולא לניחוש שני של שיפוטים פוליטיים מהותיים של רשויות השלטון. סמכות שיקול דעת של רשויות מבצעות וביטחוניות: - המקרה מדגים את שיקול הדעת הרחב המוענק לגורמי ממשלה ולכוחות הביטחון בעניינים ביטחוניים ושיקולים מדיניים. זה כולל סינון משתתפים לאיומים ביטחוניים וקביעת אמצעי אבטחה מתאימים, שבתי המשפט בדרך כלל מחשיבים כבלתי שפיטים. - התקדים שנקבע בבג"ץ 10198/07 שורת הדין נ' ראש הממשלה ממחיש כי מדיניות מבצעית-ביטחונית, כגון "הסדר המבוקשים", נתונה לשיקול דעתה של הרשות המבצעת ואינה נתונה לביקורת שיפוטית, אלא אם כן קיימת הפרה של נורמות או נהלים משפטיים. אי-התערבות בהחלטות מדיניות וביטחוניות: - בית המשפט מדגיש כי החלטות הנוגעות להשתתפות בכנסים, שליטה על התנועה ביהודה ושומרון ופעולות ממוקדות נגד יחידים קשורות קשר הדוק להערכת הביטחון ולמדיניות המדינית של המדינה, שבתי המשפט אינם מתערבים בה בדרך כלל. - בית המשפט מציין, כי החלטת הממשלה לאשר או למנוע השתתפות בכנס, והתנועה בתוך יהודה ושומרון, התבססו על הערכות ביטחוניות שאינן מצדיקות התערבות שיפוטית. חדשנות משפטית ומרווח ביקורת מכובדת: - המקרה מאשר מחדש את הדוקטרינה הקיימת, המחזקת את אי-השפיטות של החלטות פוליטיות, במיוחד במדיניות חוץ וביטחון, תוך שמירה על החשיבות של כיבוד שיקול הדעת של הרשות המבצעת. - הוא מדגיש כי ביקורת שיפוטית מוגבלת לצדק וחוקיות פרוצדורליים, ולא לשיפוט מדיניות מהותי, ובכך שומר על גבול ברור בין ביקורת שיפוטית לקביעת מדיניות ביצועית. תחולה במקרה הנוכחי: - ניסיונם של העותרים לערער על סידורי הביטחון של הממשלה ועל השתתפותם של אישים מסוימים בוועידה נדחה כהתערבות בריבונות המדינית ובשיקול הדעת הביטחוני. - החלטת בית המשפט לדחות את העתירה "על הסף" ולדחות את צו הביניים משקפת דבקות בעקרונות אי-ההתערבות ומלמדת כי בית המשפט מכיר ברגישות ובסודיות שבהחלטות ביטחוניות. מסקנה: מקרה זה מדגים את הכבוד השיפוטי לסמכות המבצעת בענייני ביטחון ומדיניות חוץ, ומאשר את העיקרון שבתי המשפט אינם ששים להתערב בהחלטות ביטחוניות הנתונות לשיקול דעת, אלא אם כן הוכחו אי סדרים פרוצדורליים או הפרות חוק. היא מחזקת את דוקטרינת אי-השפיטות של החלטות פוליטיות, תוך כיבוד הפרדת הרשויות בהקשר של ביטחון לאומי.