ע"א 534/79

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם המונח "יהלומים" בחוק מס ערך מוסף משנת 1975 כולל "אבקת יהלומים", ולפיכך האם אבקת יהלומים פטורה ממס ערך מוסף על יבוא ויצוא. בית המשפט העליון קבע כי לא, בהתבסס על מספר פרשנויות מרכזיות לחוק. ראשית, בית המשפט קבע, כי כותרתו של פרק בחקיקה עשויה רק להוות אינדיקציה משוערת לעניינים הכלולים בו, ולא ניתן להסיק ממנה כראיה למשמעות המונחים בו. שנית, לא ניתן לאמץ את משמעותו של מונח בחוק אחד בחוק אחר, במיוחד כאשר המחוקק הקפיד להגדיר את המונח במפורש בחוק האחרון. יש לפרש כל מונח על פי ההקשר, העניין והתכלית של החוק שבו הוא מופיע. בנוסף, הפרשנות המשפטית צריכה להתבסס על הלשון בה השתמשו העוסקים בתחום הרלוונטי, אך זו לא הוצגה די הצורך בבית המשפט. נראה כי הכוונה מאחורי חוק מס ערך מוסף היא לפטור יבוא ויצוא של יהלומים עצמם, ולא אבקת יהלומים, שהיא כלי לליטושם. בית המשפט התייחס גם להגדרות מילוניות ולביטויים ספרותיים עבריים כדי לתמוך בדעה כי אבקת יהלומים נבדלת מיהלומים. פסק הדין דחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ואישר כי המערערת חויבה בתשלום מס ערך מוסף על יבוא אבקות יהלומים.