ת"א 40803-11-20

תקציר

הנתבעת ביקשה להציג ראיות הסותרות את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, לפיה לתובע נגרמה נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 10% עקב פגיעה בצוואר כתוצאה מתאונת דרכים. הבקשה התקבלה. השופט קבע כי ועדת הערר לא הייתה מודעת לתאונת דרכים שנייה בה היה מעורב התובע לאחר פסק הדין של הוועדה בדרג א', אלא לפני שוועדת הערר התכנסה. המבקשת הציגה מסמכים רפואיים התומכים בטענתה כי ייתכן שנכותו של התובע מהתאונה הראשונה הוחמרה על ידי התאונה השנייה, דבר היוצר ספק משמעותי באשר לקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה הראשונה. השופט קיבל את הבקשה והדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המבקש וכי הנסיבות החריגות מצדיקות את החריגה מהכלל של קביעות קודמות מחייבות. ההחלטה התקבלה כדי למנוע עיוות דין, שכן נראה כי לוועדת הערר היה חסר מידע חשוב ורלוונטי. כמו כן, לא נפסקו הוצאות למשיב, ומינוי מומחה ייקבע בנפרד.