עת"מ 496/06

תקציר

פסק הדין דן בשלילה ובהשבה אפשרית של תושבות ישראל של העותר. על פי סעיף 6(2) לחוק הכניסה לישראל, שר הפנים מוסמך לקבוע תנאים לתוקפם של אשרות ורישיונות שהייה. תנאי אחד כזה, הקבוע בתקנות 11(ג) ו-11א, הוא שתוקפו של תושבות הקבע של בעל ההיתר בישראל יפקע אם השתקע במדינה אחרת. העותר, שעבר לארצות הברית בשנת 1978 ורכש שם תושבות קבע ואזרחות, נחשב כמי שהשתקע מחוץ לישראל. בית המשפט דוחה את טענתה כי שינוי מגורים זה היה כפוי עקב מעבר של בעלה, ומפרש זאת כהחלטה וולונטרית. בנוסף, נמסר לעותרת על שלילת התושבות שלה בשנת 1988, וההחלטות האחרונות משנת 2005 רק דחו את בקשות ההשבה שלה. בית המשפט דוחה גם טענות לאפליה בטיפול בעניינה ולהפרה לכאורה של חובת משרד הפנים לקיים שימוע. זיקתה הנוכחית של העותרת לישראל וקשריה המנותקים עם ארה"ב מוכרים אך אינם יכולים להיחשב מטעמים הומניטריים, שכן היא טרם הגישה בקשה לוועדה המתאימה. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והעותר נדרש לכסות את הוצאות המשיב.