ת"א 59658-12-13

תקציר

בית המשפט מצא כי גרסת התובעים לאירועים שהובילו להפסדם הכספי אינה אמינה וסותרת עדויות וראיות אחרות. השופט העדיף את גרסת הנאשם, שהייתה עקבית והגיונית. התובעים טענו כי הלוו כספים לנתבע ולשותפו להשקעה ביהלומים, אך בסופו של דבר הפסידו אותם בשל מצג שווא ורשלנות. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה לשותפות בין הנתבע לשותפו, ולא כל מצג שווא או כוונה להונות מצד הנתבע. טענת התובעים כי שוכנעו על ידי הנתבע להשקיע מבלי להיפגש או לדון בנושא עם שותפו לא הייתה משכנעת, במיוחד לאור הרקע המשפטי שלהם והאינטראקציות התכופות שהיו למשקיעים אחרים עמו. יתר על כן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הפסדם נבע מההשקעה בבורסה ולא מפעילות המרמה של שותפו של הנתבע. עוד ציינה השופטת סתירות בעדויות התובעים באשר לעיתוי ולמניע להגשת התביעה, והתנהלותם בשנים שלאחר גילוי התרמית הצביעה על כך שלא ראו בנתבע אחראי. בסיכומו של דבר, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, והשופטת פסקה לטובת הנתבע והורתה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך הדין בסך 35,000 ₪.