עת"מ 32725-05-12

תקציר

העותר ביקש מהמשיבים מידע על בעלי קרקעות מסוימות. המשיבים סירבו בנימוק שהעותרת אינה מהווה "צד הנוגע בדבר" כפי שנקבע בהליך, ולכן לא ניתן היה לבחון את בקשתה לקבלת מידע. העותר פנה לבית המשפט לעזרה. בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי על המשיבים למסור לעותר את המידע המבוקש, בכפוף להיעדר מניעה חוקית אחרת להעברתו, שכן עמדת המשיבים כי העותר אינו "צד הנוגע בדבר" אינה חוקית. בית המשפט ביסס את פסק דינו על עקרונות חופש המידע, המוחלים גם על ידי המשיבים על עצמם. על פי עקרונות אלה, מידע המוחזק בידי רשות ציבורית נחשב לרכוש הציבור ונקודת המוצא היא גילויו, אלא אם כן מתקיימות המגבלות הקבועות בחוק חופש המידע. הגדרת "צד הנוגע בדבר" בהליך המשיב היא הגדרת סף, ועל כן על המשיבים להראות כי סביר ומידתי למנוע מראש כל דיון פרטני בבקשה לקבלת מידע מבעל קרקע גובל המבקש לרכוש את הקרקע. המשיבים לא הציגו ראיות כאלה. אף שייתכנו באזור נסיבות מיוחדות השונות מאלה שבתוך שטח ישראל בכל הנוגע למשמעות חשיפת פרטי רישום המקרקעין, המשיבים לא הוכיחו כי פרשנותם המחמירה לנוהל הייתה מוצדקת. בנוסף, עמדת המשיבים באשר לפרשנותו ותחולתו של הנוהל לא הייתה עקבית. הם היו מוכנים לסטות מההוראות המפורשות של הנוהל במקרים אחרים. לבסוף, ההליך עצמו הותיר מקום לשיקול דעת ולבחינה פרטנית של בקשה לקבלת מידע. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי פרשנותם של המשיבים לנוהל אינה סבירה ובלתי מידתית, והורה להם למסור לעותר את המידע המבוקש, בכפוף לכל מניעה משפטית אחרת. כן חויבו המשיבים לשלם לעותר שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 10,000 ₪.