ע"א 4739/22

תקציר

עניינו של הערעור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד, אשר דחה את בקשת המערער לפטור חוב מזונות המגיע למוסד לביטוח לאומי. תחילה ניתן צו כינוס נכסים למערערת בשנת 2017 בגין חובות בסך של כ-4,000,000 ₪. לאחר מילוי תוכנית פירעון, בית המשפט נתן צו פיטורים בשנת 2021. בשנת 2022 ביקש המערער להאריך את צו הפטור לחוב מזונות בסך של כ-74,000 ₪, וזאת בנימוק של קשיים בריאותיים וכלכליים. עם זאת, המל"ל התנגד, והצביע על יכולתו של המערער לשלם, התנהלותו הכלכלית בעבר והיעדר נסיבות קיצוניות. בית המשפט המחוזי הסכים עם המל"ל, תוך שהוא מדגיש את כושר ההשתכרות של המערער, היעדר נכויות רפואיות מוכחות והזנחה לכאורה של המערערת בטיפול בחוב. בית המשפט ציין כי חלף זמן ניכר מאז נוצר החוב, אך לא מצא הצדקה מוצדקת לפטור אותו. למרות הפניות למקרה קודם, סולימאן נ' סולימאן, בנוגע לפטור מחובת מזונות, לא מצא בית המשפט נסיבות מקבילות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הפער בין סכומי החוב המקוריים לשוטפים אינו מהותי, והציע למערערת להתייחס לכך בפני ההוצאה לפועל. בסופו של דבר, הערעור נדחה מבלי שנדרש תגובה, שכן לא הוצגו נימוקים משכנעים לביטול החלטת בית המשפט המחוזי. לא נפסקו הוצאות בשל אופיו הפרוצדורלי של הערעור.