ה"פ 4225/05

תקציר

התיק נסוב סביב מעמדה של הערת אזהרה שרשם המבקש בדבר זכויותיהם של החייב ואשתו בנכס, לצורך הבטחת פירעון חובו של החייב למבקש. המבקש ביקש פסק דין המצהיר כי הכספים המתקבלים ממכירת הנכס יחולקו בהתאם לסדרי העדיפויות שיקבע בית המשפט, תוך הכרה בו כנושה מובטח בעל תביעה ראשונה לכספים. מספר משיבים, בהם החייב ואשתו, כמו גם נושים נוספים, התנגדו לבקשה בטענה כי הערת האזהרה אינה תקפה, וגם אם היא תקפה, אין בה כדי ליצור התחייבות מובטחת. לטענתם, השטר נועד לסייע לחייב להבריח כספים, כי הוא אינו מהווה זכות קניינית של ממש, ואין לתת לו עדיפות על פני זכויות נושים אחרים שנרשמו בהמשך. בית המשפט פסק לטובת המבקש. בית המשפט קבע, כי הערת האזהרה, הרשומה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, מעניקה עדיפות לתביעת המבקש על פני זכויותיהם של הנושים האחרים, לפי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין. בית המשפט דחה את טענות המשיבים בדבר בטלות ההסכם הבסיסי, וקבע כי החוב למבקש נקבע כדין בפסק דין, וכי הערת האזהרה לא הייתה רק מניעתית אלא גם מובטחת עסקת מקרקעין - משכנתא. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המבקש, שהייתה לו זכות חוזית לשעבד את הנכס, הוא נושה מובטח כמשמעותו בפקודת פשיטת הרגל, ונושה לפי חוק הקדימות לפי חוק ההוצאה לפועל. מעמדו של המבקש כנושה מובטח הביא לכך שהיה לו מעמד עדיף על פני נושים אחרים בחלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת הנכס. בית המשפט לא פסק הוצאות או שכר טרחת עורך דין למי מהצדדים, והותיר את המבקש עם מלוא סכום החוב, בעוד שהמשיבים, בהיותם נושים רגילים בעיקרם, היו עלולים לצאת ללא כלום.