בג"צ 36/18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להחלטה מנהלית של שר החקלאות לתקן תוספת לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק). התיקון ביקש להסיר מיני צמחים מסוימים מרשימת המינים המפוקחים על ידי המועצה. ההחלטה התבססה על שלושה קריטריונים: מינים שבהם אין גידול בפועל בישראל; מינים עם פחות מ -10 מגדלים; ומינים עם שיעור נמוך של תשלום היטל למועצה (<70% בשנת 2016). העותרים טענו כי החלטת השר אינה סבירה, שכן הקריטריון השלישי - אי תשלום היטלים - אינו רלוונטי ולא היה צריך להתחשב בו. עוד טענו כי ההחלטה התקבלה בניגוד להמלצות מועצת הצמחים ולכן אינה סבירה. בית המשפט בחן את ההחלטה המנהלית והגיע למסקנה כי למרות שהקריטריון השלישי היה בעייתי ולא היה צריך להיות השיקול הבלעדי, הוא אינו פסול מיסודו. השופט ציין כי תהליך קבלת ההחלטות הביא בחשבון גם שיקולים רלוונטיים אחרים, כגון היעדר פעילות המועצה במינים מסוימים ושיקול הדעת הפרטני שהפעיל השר. זאת ועוד, החלטת השר שלא להסיר את התפוחים מהרשימה, למרות שיעור תשלום ההיטל הנמוך, מעידה כי הפעיל שיקול דעת ושקל את כל הנתונים הקיימים. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי למרות הפגמים שזוהו, ההחלטה לא הייתה פגומה עד כדי כך המצדיקה התערבות שיפוטית, ועל כן דינה של העתירה להידחות. השופט אלרון והשופט וילנר הסכימו עם פסק הדין ועם התוצאה.