ע"פ 6022/10

תקציר

המערער הורשע בחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות בכך שירה באקדח לעבר רכב תוך סיכון חיי הנהג. הערעור מערער על ההרשעה, בטענה כי התשתית העובדתית של העבירה לא הוכחה כראוי, בשל היעדר עדות ראייה ישירה כי המערער ירה לעבר הרכב ולא במקום אחר. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי ההרשעה התבססה על עדותו המהימנה של הקורבן, כמו גם על ראיות נסיבתיות – ארבעה סימני קליעים שנמצאו ברכב זמן קצר לאחר האירוע. לממצאיו העובדתיים ולהערכות המהימנות של בית משפט קמא ניתן משקל משמעותי, וההגנות החלופיות של המערער, שהוצגו בשלב מאוחר של המשפט, לא היו משכנעות. טענת המערער כי ניתן היה לגרום לסימני הקליעים לפני האירוע או לאחריו נמצאה בלתי סבירה ובלתי נתמכת בראיות. זאת ועוד, מיקומם וזוויתם של חורי הקליע תאמו את תיאוריית התביעה לפיה המערער ירה לעבר הרכב. בית המשפט הדגיש את הסכנות הטמונות בשימוש בכלי ירייה, בעיקר באזורי מגורים, וציין את הרשעותיו הקודמות של המערער, לרבות הרשעה אחת בעבירה דומה. נוכח חומרת העבירות ועברו הפלילי של המערער, נדחה גם הערעור על גזר הדין, שכן הוא לא חרג באופן משמעותי מהנורמה. השופט א' רובינשטיין והשופט ס' ג'ובראן הסכימו עם ההחלטה.