בש"פ 4578/24

תקציר

פסק הדין דוחה בקשה למתן רשות ערעור משני טעמים עצמאיים. ראשית, היא רואה בבקשה "גלגול שלישי", שאינו מציג שאלות בעלות השלכות רחבות מעבר לצדדים המעורבים, ובכך אינו עומד ברף הנדרש לבקשות מסוג זה. זה מהדהד תקדימים כמו מדינת ישראל נ' פלוני וקונדוס נ' מדינת ישראל, שבה נשמרו סטנדרטים דומים. שנית, התיק, שעניינו החלטה על החזרת רכוש שנתפס מכוח צו חיפוש, מנסה באופן שגוי לערער על תחולת הצו באמצעות הליכים שנועדו להשבת כובש, דבר פסול מבחינה משפטית לפי דעת הרוב בפס"ד אוריך ופסקי דין כגון סלאיימה נ' רשות הטבע והגנים. הליכים אלה עוסקים בעיקר בהוצאת חפצים תפוסים מרשות הרשויות, השונים מהותית ממוקד החקירה הפלילית של הליכי החיפוש, ולכן אינם מתאימים לערעור על צווי חיפוש. הנשיאה א' חיות מבחינה ברהיטות בין הליכים אלה, וקובעת כי השימוש בהליכי החזרת כובש לצורך ערעור על צווי חיפוש אינו ראוי בהתחשב במטרותיהם השונות. בנוסף, טופלו חששותיו של המבקש בנוגע לאפשרות של עיון בלתי מורשה בחומרים דיגיטליים במהלך פריקת המשטרה. הובהר כי פעולות אלה צריכות להתבצע על ידי מי שאינו חבר צוות חקירה, ובכך להפחית כל סיכון לעיון בלתי מורשה במסמכים. עם זאת, החששות אינם צריכים להצדיק הסרה מוחלטת של משימת הפריקה מאחריות המשטרה. לפיכך, בקשת רשות ערעור ובקשה לצו מניעה נדחות, ומאשררות את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בנוגע לטיפול בראיות דיגיטליות במסגרת אילוצי החוק. ההחלטה הדגישה את היושרה הפרוצדורלית תוך מתן מענה לחששות תקפים באמצעות אמצעי הגנה במקום ארגון מחדש של הליכים משפטיים סטנדרטיים.