בג"צ 399/85
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין נוגע לשיקול דעתה של רשות השידור לשדר דעות העלולות לעורר מתיחות גזעית או לסתור את עקרונותיה הדמוקרטיים של ישראל. העותרים, ובראשם הרב מאיר כהנא, טענו כי הדרתם מהתקשורת הממלכתית פוגעת בחופש הביטוי שלהם. בית המשפט העליון הכיר בחופש הביטוי כזכות מרכזית במשפט החוקתי הישראלי, והדגיש כי חופש זה משתרע על דעות שנויות במחלוקת ואף מסוכנות, לרבות ביטויים פוליטיים כמו אלה של העותרים. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שחופש הביטוי אינו מוחלט ויש לאזן אותו עם ערכים חברתיים אחרים כגון כבוד האדם, שוויון וסדר ציבורי. בית המשפט הפעיל את מבחן "הוודאות הקרובה" כדי לקבוע את הסף להגבלת הביטוי, וקבע כי ניתן למנוע שידור כלי תקשורת אם קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית בסדר הציבורי. בית המשפט מתח ביקורת על רשות השידור על הגבלתה הגורפת את העותרים והורה לה לבחון כל מקרה לגופו כדי להבטיח הערכה אובייקטיבית של פוטנציאל הפגיעה. בסופו של דבר, תוך הכרה בטבעו הקריטי של חופש הביטוי בחברה דמוקרטית, בית המשפט התיר הגבלות כדי להגן על הדמוקרטיה, ביטחון הציבור וההרמוניה החברתית.
חקיקה מקושרת
בג"צ 399/85 חבר הכנסת הרב מאיר כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, עליון (27.7.1987)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.