ת"א 16697-02-20

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה שהגישו התובעים ומורה לנתבעים לפנות את הקרקע שבבעלות התובעים, שהיא חלק מתכנית ת"א/בם/2620, המכונה גם גוש 6137, בשכונת ארגזים בתל אביב. הנתבעים נדרשים לפנות את המקרקעין ולהחזירם לתובעים כשהם ריקים מכל אדם וחפצים השייכים להם עד ליום 12.3.2023 בשעה 12.03.2023. תביעת הפינוי מתייחסת אך ורק למקרקעין המפורטים בתביעה ואינה כוללת פינוי נכסים אחרים בבעלות הנתבעים. השופט קבע כי הנתבעים אינם זכאים לכל פיצוי כנדרש, שכן מגוריהם אינם נכללים בשטח הנקוב בתכנית, ולכן הם אינם עומדים בתנאים הנדרשים לפיצוי. השופטת הדגישה כי הזכויות בקרקע שבידי התובעים מוגבלות ומוגדרות במסגרת המכרז הציבורי והסכם הפיתוח. משכך, זכאים התובעים על פי חוק לדרוש את פינוי הנתבעים מהקרקע. יתר על כן, השופט קבע כי טענות הנתבעים בדבר זכאותם הנטענת להישאר במקרקעין, על בסיס הסכמה מכללא או רישיון בלתי חוזר, חסרות כל שחר, במיוחד בהתחשב בכך שהקרקע המדוברת היא רכוש ציבורי. גם תביעות הנתבעים לפיצויים, שהתבססו על זכויותיו הנטענות של בעלה המנוח של הנתבעת 1, נדחו, שכן השופטת קיבלה את עמדת התובעים לפיה זכויות אלה הן אישיות ואינן ניתנות להעברה. השופטת ציינה התנהלות בלתי ראויה ובלתי ראויה של הנאשמים לאורך כל ההליך, שהתאפיינה בעיכובים רבים ובניסיונות לדחיית הדיון. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לכסות את הוצאות המשפט של התובעים, בסך 15,000 ₪, בתוך 45 יום. השופט עודד את הצדדים לנהל משא ומתן על פינוי אפשרי של המתחם כולו תמורת פיצוי, בדומה למה שהוצע במהלך ההליך.