ע"ע 10153-10-14

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את הערעור בעניין זכאותו של המערער לקצבת שארים. ההחלטה מדגישה את העקרונות המסדירים את קרנות הפנסיה, כגון תכלית חברתית, שוויון, הדדיות ודינמיות, ומדגישה את יכולתה של הקרן להתאים את התקנון לאיזון התחייבויות פיננסיות. בית המשפט בחן עקרונות אלה, והסביר כי קצבת שאירים נועדה לתמוך במי שתלוי כלכלית בנפטר. בהתחשב בכך שיחסיה של המערערת עם המנוח החלו לאחר פרישתה, היא לא הייתה זכאית על פי התקנות שהיו בתוקף בעת הפטירה. בית המשפט מצא כי שינויים בתקנון, שאושרו על ידי הרשויות הרלוונטיות, נועדו להבטיח את בריאותה הפיסקלית של הקופה על ידי טיפול בחדלות פירעון פוטנציאלית. בית המשפט קבע כי לא נפלו טעויות פרוצדורליות או מהותיות בתיקונים, ולא נפגעה תקנת הציבור. בית המשפט הבחין בין מקרה זה למקרה רוזנשטראוך, ולא מצא "נסיבות קיצוניות" דומות המצדיקות חריגה מהכללים שנקבעו. יתר על כן, המערער כבר קיבל תמיכה מעיזבון המנוח, ובכך צמצם כל קושי כלכלי. בהתייחס לפרשת קוריצקי, פסק הדין אישר מחדש את העיקרון לפיו זכויות מוגדרות בעת האירוע המזכה, והדגיש את חוסר הסתמכותה של המערערת על קבלת גמלת שארים. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מקום להתערב או לשנות את תקנון הקרן, תוך הדגשת היעדר אינטרס הסתמכות אינהרנטי מצד המערערת, ודחה את הערעור מבלי להטיל הוצאות.