דב"ע נה/153-3

תקציר

המערערת, בעלת חנות משרדית, מערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין עובדתה לשעבר, המשיב, שעבדה כמוכרת ומנקה בחנות. המערערת טוענת כי אין לחייבה בתשלומים נוספים כלשהם למשיב אם ערעורה יתקבל. הסוגיות העיקריות הן האם המשיבה עבדה במשרה מלאה או חלקית, והאם היא זכאית לתוספת שכר כדי לעמוד בדרישת שכר המינימום, ולדמי הבראה. בית המשפט מגיע למסקנה כי המשיבה אכן עבדה במשרה מלאה, שכן שעות פתיחת החנות קבעו את שעות עבודתה, ואין כל ראיה להסכם אחר. לפיכך, זכאית המשיבה לשכר מינימום, והערעור בעניין תשלום שכר מינימום נדחה. עוד קובע בית הדין כי המשיבה זכאית לדמי הבראה, שכן החוק מאפשר תביעות עד שנתיים לפני תום העבודה, והמערערת לא הוכיחה כי הצגת קבלות בגין הקצבה הייתה נהוגה במקום עבודתה. כמו כן, בית המשפט קובע כי 200 ₪ שנוכו מדמי ההבראה על ידי בית הדין האזורי אכן היו תשלום ולא ניכוי בגין אותה קצבה. לבסוף, הערעור נדחה במלואו, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 250 ₪ בתוך 30 יום.