ה"פ 237/06

תקציר

המבקש, שמונה לכונס נכסים ביישוב חקלאי, ביקש כי שכר טרחתו ייקבע על ידי בית המשפט. משקבע בית המשפט כי אין לו סמכות, פנה המבקש למשקם. המשקם החליט כי יש לחשב את שכר טרחת המבקש על פי תקנות מסוימות שהמבקש לא הסכים להן. המבקש טען כי המשקם התעלם מעובדות רלוונטיות, לרבות מטרת מינויו, משך עבודתו וההוצאות שהוצאו לו, וביקש לקיים שימוע להצגת עובדות ועדים אלה. המשקם לא התיר זאת וקבע כי יש לחשב את שכר הטרחה על פי התקנות, מבלי לקבוע את היקף עבודתו של המבקש. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק דינו של המשקם, בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את טענותיו וכי בפסק הדין נפלה טעות גלויה. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה שלא נשללה מהמבקש הזדמנות לטעון את טענותיו וכי פסק הדין כדין. עוד נטען, כי גישתו של המבקש תסכל את הסדר הנושים ותפגע בתכלית החוק המסדיר את עבודת השיקום. בית המשפט מצא כי אכן נמנעה מהמבקש הזדמנות להציג את טענותיו וכי קיימת מחלוקת עובדתית המחייבת עדות עדים. לפיכך, פסק הדין בוטל והעניין הועבר בחזרה למשקם לדיון נוסף, לרבות הבאת ראיות ועדים באשר למטרת מינויו של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי אם המשקם מצא כי התקנה המדוברת ישימה, אזי יש לקיים דיון בהיקף עבודתו בפועל של המבקש. כל אחד מהמשיבים חויב לשלם למבקש את הוצאותיו בסך 1,500 ₪ בתוספת מס.