ע"נ 63800-02-18

תקציר

הערעור מערער על דחיית בקשת המערערת להכרה בנכותה. המערער, חייל לשעבר, סובל מאפילפסיה מיוקלונית לנוער, וביקש פיצויים לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. הכחשת המשיב התבססה על היעדר קשר סיבתי מוכח בין שירותה הצבאי של המערערת לבין אפילפסיה. בערעורה של המערערת נטען כי מצבה נגרם בשל הלחץ וחוסר השינה שחוותה במהלך שירותה הצבאי. הרכב השופטים, לאחר שבחן את חומר הראיות ושמע חוות דעת מומחים משני הצדדים, קיבל את טענת המערער. הם מצאו כי האפילפסיה שלה היא מחלה חוקתית שהתפרצה במהלך שירותה הצבאי, ונבעה ממחסור בשינה שנבע מאופי תפקידה הקרבי. השופטים קבעו כי התיקים הרפואיים של המערערת וחוות הדעת המומחה של עדותה משכנעים יותר מאלה שהוצגו על ידי המשיב. משכך, החליטו השופטים לקבל את הערעור, להפוך את החלטת המשיב ולהכיר בקשר סיבתי בין שירותה הצבאי של המערערת לבין אפילפסיה. המשיב חויב לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין ופיצוי בגין שכר טרחת המומחה הרפואי שלה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 4.5.2021.