רע"א 4086/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת עיריית ירושלים לחופשה לצורך ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר. הבקשה התמקדה בשאלה המשפטית האם יש להשיב סכומים שנגבו שלא כדין על ידי רשות, והתמקדה במיוחד בסוגיית ההשבה. העירייה טענה כי הנושא לא טופל כראוי על ידי בית המשפט העליון, אך בית המשפט חלק על כך, תוך שהוא מצטט שני פסקי דין קודמים שקבעו קווים מנחים לקביעת השבה במקרים כאלה. פסקי דין אלה, שבהם היו מעורבות רשות העתיקות ועיריית ירושלים עצמה, התוו את הנסיבות שבהן רשות עשויה להיות פטורה מהשבה, לרבות קריטריון "ההגנה התקציבית". הערכאות הנמוכות יותר, ביישומן של הנחיות אלה על המקרה הנוכחי, קבעו כי התנהלות העירייה הייתה בלתי תקינה וכי היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה להגנה על התקציב. משכך, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי אין בסיס משפטי לערעור העירייה, ולכן הוא נדחה. בנוסף, חויבה העירייה לשלם שכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים בסך 5,000 ₪.