ע"פ 4048/91

תקציר

על פסקי הדין בשלושה מקרים קשורים הוגש ערעור. בע"א 4048/91 הורשע יאסי דהר, אזרח לבנוני שעבד בצה"ל, בתיווך בעסקת סמים ונידון ל-15 שנות מאסר. בע"א 3190/92 ובע"א 3429/92 הורשעו רחמים מנחם ויעקב סאלם בקשירת קשר לביצוע עבירות סמים ונגזרו עליהם 8 ו-10 שנות מאסר, בהתאמה. כל שלושת המערערים טענו כי יש לבטל את הרשעתם וביקשו עונשים מופחתים. המדינה ערערה על זיכויים של מנחם וסאלם מאשמת ייבוא, סחר והחזקת סמים, וביקשה להחמיר בעונשם. הרקע לפרשות עסק בעסקת סמים בין שחר, סוחר סמים לבנוני, לבין קצין צה"ל, חיים שחר, שהיה אמור להעביר תשעה ק"ג הרואין מלבנון לישראל. שחר גייס את עזרתו של יאסין, ויאסין עירב את שחר. מנחם וסאלם היו אמורים לרכוש את הסמים משחר. המשטרה, שעודכנה על העסקה על ידי מודיעים, עצרה את שחר לאחר שחצה את הגבול לישראל עם הסמים ברכבו הצבאי. לאחר מכן הם ניהלו מבצע עוקץ בהשתתפות מסתערבים שהתחזה לשחר, שהסתיים במעצרו של מנחם ולאחר מכן במעצרו של סאלם. השופטת דורנר דחתה את טענות המערערים בדבר מלכודת משטרתית, וקבעה כי המשטרה בסך הכל מילאה את חובתה לתפוס את העבריינים, וכי איש מהמערערים לא שודל על ידי סוכני משטרה. דורנר גם דחתה את הטענה כי אין די ראיות כדי להרשיע את הנאשמים, וקבעה כי משקלן העצמי של הראיה צריך להיקבע על פי הערכת מהימנותן על ידי בית המשפט, וכי הצטברות הגורמים המטילים ספק במהימנות זו אינה מחייבת באופן קולקטיבי סטנדרט ראיות גבוה יותר. נמצא כי קיימות ראיות מהימנות מספיקות כדי לתמוך במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי בוצעה עסקת סמים. בנוגע לעונש הציעה דורנר להפחית את עונשו של יאסין ל-12 שנות מאסר כך שיתאים לעונשם של שותפיו, ולהחמיר את עונשם של מנחם וסאלם ל-12 שנות מאסר. הנשיא שמגר והשופט מלץ הסכימו עם פסק דינה של דורנר.