עמ"ש 49716-02-15

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים של הצדדים, החליט השופט חגי ברנר לדחות את ערעור האישה ולקבל חלקית את ערעור הבעל. הגורמים המרכזיים המשפיעים על החלטה זו הם כדלקמן: - מועד הקרע בקשר נמצא בשנת 1995, מה שתומך בטענת הבעל. השופט ראה חשיבות בכך שהמשפחה נסעה יחד בשנת 1990 וחזרה יחד לישראל בשנת 1991, דבר הסותר את טענת האישה כי הקרע התרחש קודם לכן. גם הצהרותיה הקודמות של האישה בהליכים אחרים הצביעו על מועד מאוחר יותר לקרע. - דירת Y, הרשומה על שם האישה, נקבעה כבבעלות משותפת של שני בני הזוג, למרות שהבעל מימן את רכישתה. השופטת הסתמכה על עדותו העקבית של הבעל בנוגע להכנסותיו ולהיעדר משאבים כספיים מצד האישה. - השופט קבע כי יש לפרק את הבעלות המשותפת בדירת Y באמצעות מכירתה, בפיקוח בית המשפט לענייני משפחה, ולא לאזן את שוויה במסגרת הערכת המשאבים הרחבה יותר. גישה זו מבטיחה טוב יותר את יכולתו של הבעל לקבל את חלקו הזכאי. - בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, השופט הגיע למסקנה כי אין לכלול במשוואת איזון המשאבים את התשלום בסך 25,000 דולר ששילם הבעל לדודתו בשנת 1993 עבור הטיפול באמו. הוצאה זו הוצאה הוצאה לפני המועד המקובל של הקרע ולא נתבעה על ידי האישה בתביעותיה. - לגבי הכספים בחשבונה של האישה בארה"ב, החליטה השופטת לכלול 20,000 דולר, לפי שער החליפין היציג נכון ליום 1.1.2003, ביתרת המשאבים. סכום זה הוכר על ידי האישה ונחשב כמקורו בקרנות משותפות. - תביעת הבעל לדמי שכירות הולמים עבור השימוש של האישה בדירת Y במשך שני עשורים נדחתה בשל היעדר ראיות המציגות תשתית עובדתית לקביעת דמי השכירות. השופטת ראתה גם בעזיבתו של הבעל את הדירה אינדיקציה למחילה על דמי השכירות עד להגשת תביעתו. - ערעורו של הבעל התקבל באופן חלקי, כאשר הנקודות הבולטות היו פירוק הבעלות המשותפת בדירת Y באמצעות מכירה, הסרת ההוצאה בסך 25,000$ מהתמורה, והכללת 20,000$ מחשבונה האמריקאי של האישה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים חגי ברנר, ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי, ללא צו להוצאות בשל התנהגותו הפסולה של הבעל במהלך הדיון.