ע"א 1192/21

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת שלא לפסול את עצמו נדחה. המערער, אב לשני קטינים, ביקש פסילה בקשר לשלושה הליכים הנוגעים למשמורת ולהעתקת מקום מגורים שיזם המשיב, האם. המערער טען לטעויות פרוצדורליות ולהטיות, וטען כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להציג את הגנתו, וכי בית המשפט הפגין משוא פנים בכך שביסס הליכים והשמיע כלפיו אמירות שליליות. חרף מינוי רכזת הורים ועריכת תסקירי רווחה שהדגישו את התנהגותו הפוגענית של המערער כלפי הקטין, טען המערער כי הליכים אלה נוהלו שלא בצדק. בית המשפט לא מצא בסיס לגיטימי לטענות על משוא פנים, וקבע כי איחודים פרוצדורליים היו ראויים וההחלטות התבססו על ייעוץ מומחה ודוחות רווחה. הטענות בדבר דברי בית המשפט לא אומתו ברישומים רשמיים, והמערער נמנע מלערער במועד על החלטות קודמות, ובכך ערער על ערעורו. בערעור לא הוגשו טענות מבוססות חדשות, מה שהוביל לדחייתו. בית המשפט קבע כי אין צורך בפסילת השופט, ומצא כי המערער פירש באופן שגוי את ההקשר והכוונה של דבריו הקודמים של בית המשפט. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את ההחלטות המקוריות מבלי להטיל הוצאות נוספות על המערערת.