רמ"ש 62802-10-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כערכאת ערעור, בנוגע לסכסוך בין הורים גרושים על הנפקת דרכונים לילדיהם הקטינים. האם המבקשת ביקשה דרכונים עבור נסיעתם לחו"ל, אך הדבר נדחה על ידי בית משפט קמא, בנימוק שהדבר יעניק את רצונם של הילדים ויחזק את ניכורם מאביהם. האב המשיב התנגד לבקשה, בנימוק של חשש לחטיפה וניכור הורי מצד האם. לאחר שבחן את בקשת רשות הערעור, החליט בית הדין לעררים לדון בערעור עצמו, והתייחס לבקשה כאילו ניתנה חופשה. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי האם המבקשת יכולה להנפיק דרכונים עבור הקטינים ללא הסכמת האב המשיב. הדרכונים יוחזקו בנאמנות על ידי בא כוח המשיב ויימסרו למבקש רק עם ביטול צווי השהייה הקיימים. עוד ציין בית המשפט כי בית משפט קמא יוכל לקבוע תנאים לנסיעת הקטינים בעתיד. בית הדין לערעורים ביסס את החלטתו על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, נקבע כי בית משפט קמא לא קיבל את נימוקי המשיב להתנגדות להנפקת הדרכון, שכן בית המשפט לא קבע כי הקטינים היו קורבנות של ניכור הורי מצד האם. בית המשפט התייחס להבחנה בין ניכור הורי לבין סירוב לקשר, וציין כי האחרון, שהיה קיים במקרה זה, אינו מצביע בהכרח על ניכור הורי. שנית, המשיב לא סיפק כל אבחנה מקצועית לתסמונת הניכור ההורי, ומדיווחים ומשיחות עם הקטינים עולה כי הניכור שלהם נבע מחוויות עבר שליליות עם האב, לרבות אלימות. בית המשפט הדגיש כי אין למדוד ילדים על פי אמות מידה של מבוגרים ומעורבותה של האם את הקטינים בסכסוך אינה רצויה. בנוסף, החלטת בית משפט קמא לא הכירה בהמלצותיו של השופט שמונה לקטינים, אשר הציע גישה חיובית כלפי בקשת האם וחשיבות הסכמת האב בעיני הקטינים. ערכאת הערעור סברה כי ניתן להשיג את מטרתו של בית משפט קמא להכיר במעמדו ובזכויותיו של האב באמצעים פוגעניים פחות. לבסוף, ציין בית המשפט לערעורים את סמכותו של בית משפט קמא לנקוט אמצעים לשמירה על האינטרסים של הקטינים, והציע כי גישה מותנית להנפקת דרכון, שבמסגרתה הקטינים יצרו קשר מכבד עם אביהם, יכולה הייתה להוות פתרון טוב יותר. ההחלטה נועדה לצמצם את הפגיעה בקטינים ולעודד מערכת יחסים טובה יותר בינם לבין אביהם. בית המשפט גם הורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, בשל בקשת רשות ערעור ממושכת ומפרה כללים. פרסום פסק הדין הותר תוך מחיקת פרטים מזהים.