בע"מ 8540/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור למאבק המשמורת בין בני זוג פרודים. בתי המשפט קבעו כי האב, שהגיש בקשה להשבת ילדיו הקטינים על פי אמנת האג, השלים עם מעשה חטיפתם על ידי האם לישראל. על פי פסק הדין, מודעותו של האב לחטיפה, התמהמהותו בהגשת תביעה לפי אמנת האג והתנהלותו במקביל בהליכים משפטיים אחרים נגד האם, העידו על השלמה עם המצב. בתי המשפט ראו בהתנהגותו ויתור על סעדי ההשבה המיידית הקיימים על פי האמנה. הקביעה כי האב קיבל בדיעבד את החטיפה התבססה על הערכה עובדתית של הראיות ומהימנות העדים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, מה שהופך אותה למסקנה עובדתית ברורה ומוכחת. מקרה זה מדגיש את החריג לאמנת האג, הקובע כי הרשות השופטת אינה מחויבת להורות על החזרת ילד אם ההורה המשמורן הסכים או קיבל את הוצאת הילד. פסק הדין מדגיש את אופיו העובדתי של חריג זה, הנקבע על פי מצבו הסובייקטיבי והתנהגותו של ההורה, במקרה זה האב. מעשיו, לרבות עיכובו בנקיטת פעולה ושמירה על קשר עם הילדים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הוא השלים עם חטיפת הילדים. מאחר שהיה זה ניסיון הערעור השלישי של האב, נדחתה בקשת רשות הערעור, דבר המחזק את החלטות הערכאות הקודמות.