תא"ק 13113-07-10

תקציר

הנתבעת ביקשה עיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תוך שהיא מציינת את קיומה של תניית בוררות מחייבת בהסכם בין הצדדים כעילה. בית המשפט דחה את בקשת הנתבע לעיכוב הליכים. בית המשפט ביסס את החלטתו על שלוש טענות עיקריות. ראשית, טענת הדחיפות של הנתבע לא הייתה מוצדקת, והנתבע יכול היה לפתוח בהליכי בוררות באמצעים טכנולוגיים מודרניים מבלי לפנות לבית המשפט. שנית, הימנעותה של התובעת מהסכמה מפורשת להליכי בוררות לא הצדיקה את החלטת הנתבעת לפנות לבית המשפט במקום לפתוח בבוררות בעצמה. לבסוף, הכללתו של דונבסירו, צד שאינו מחויב להסכם הבוררות, בתביעתו המקורית של הנתבע בבית המשפט לא הייתה מוצדקת דיה. הנתבעת לא הוכיחה כי מעורבותו של דונבסיירו הייתה חיונית, מה גם שהיא נשלטה על ידי התובע. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת ויתרה על זכותה להפעיל את תניית הבוררות ודחה את הבקשה להקפאת הליכים. התיק ימשיך להתנהל בבית המשפט, ובקשת התובע לצו חסימה התיישרה. בית המשפט פסק גם במספר עניינים פרוצדורליים נוספים והורה לנתבעת לשאת בהוצאות התובע.