ת"א 18072-12-16

תקציר

התובעת, בעלת קרקע חקלאית שהוחכרה לנתבעת מס' 1, תבעה דמי שימוש שלא שולמו, בטענה שהנתבעים השתמשו בקרקע למטרות מסחריות בניגוד להסכם החכירה. בית המשפט מצא כי הנתבעת מס' 1 אכן הפרה את ההסכם בכך שאפשרה שימוש לא חקלאי בקרקע. נמצא כי הנתבע מס' 1 קיבל דמי שכירות בסך 25,500 ₪ עבור תקופה זו, ואילו את יתרת התשלומים קיבל הנתבע מס' 4, אחיו, שניהל את הנכס. בית המשפט קבע כי כל הנתבעים אחראים לדמי השימוש שלא שולמו, בהתבסס על עקרון עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע מס' 1, כבעלים הרשום של הקרקע, היה אחראי לכל אורך תקופת ההפרה, ואילו הנתבע מס' 4 נמצא כי התעשר שלא בצדק על ידי החכרת הקרקע לצדדים שלישיים. אולם, התביעה נגד הנתבע מס' 4 נדחתה בשל הליכי פשיטת הרגל שלו. הערכת המומחה של דמי השימוש, שנחקרו בחקירה נגדית על ידי הנתבעים, התקבלה על ידי בית המשפט. הנתבעת מס' 1 חויבה לשלם לתובע סך של 246,611 ₪ כולל מע"מ, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום. סכום נוסף של 33,868 ₪, כולל מע"מ, נפסק בגין דמי השימוש היחסיים ממועד ההגשה ועד להפסקת השימוש בפועל, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.10.2017. זאת ועוד, נדחתה הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת מס' 1 נגד חברת אסיה, שוכרת נוספת במקרקעין. החברה החכירה את הקרקע ל-25 חודשים בלבד ושילמה את דמי השכירות לנתבעת 4, ומשכך לא תרמה להתעשרות שלא במשפט. לבסוף, פסק בית המשפט לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד מהנתבעת מס' 1 ומחברת אסיה בסך 10,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום. ערעורים מותרים על פי חוק.