ת"א 21908-08-14

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך נדל"ן בין ברגות, הלון ודרובי. ברגות טען כי רכש נכס מהלון בשנת 2003, אך לא הצליח להעביר את הזכויות בנכס על שמו. בינתיים, הלון התקשר לכאורה בהסכם נוסף למכירת אותו נכס לדרובי בשנת 2013. לאחר עיון בראיות ובעדויות, הגיע השופט למסקנה כי ההסכם בין ברגות להלון היה הסכם הלוואה, כאשר הנכס שימש כמשכון להחזר ההלוואה. יתרה מכך, השופט מצא כי סכום ההלוואה אכן ניתן להלון. לפיכך, נדחתה תביעתו של ברגות לסעד הצהרתי, בדרישה לזכויות במקרקעין על בסיס הסכם מכר. במקום זאת, הנכס נחשב למשכון להבטחת החזר ההלוואה, ועל ברגוט לפעול לפי ההליכים המשפטיים למימוש המשכון. באשר להסכם בין הלון לדרובי, מצא בית המשפט כי הוא בעייתי ולא בוצע בתום לב. תביעתו של דרובי לנכס הותנתה בפירעון ההלוואה של ברגות להלון. מאחר שהחזר ההלוואה לא התרחש, נדחתה גם תביעתו של דרובי לנכס. השופט הציע למחוק את הערת האזהרה לטובת דרובי רק לאחר השלמת הליכי מימוש המשכון של ברגות והחזרת כספיו של דרובי מחשבון נאמנות. עוד ציין השופט כי הלון ודרובי יכולים להגיש תביעות נפרדות זה נגד זה בנוגע לכל נזק אפשרי. לבסוף, נדחתה תביעתו של ברגות נגד מדינת ישראל, שכן עמדת המדינה הייתה שאם הנכס אכן יימכר לברגות, העיקולים הבאים על הנכס יהיו חסרי תוקף. השופט לא הורה לאף צד לכסות את הוצאות המשפט, למעט המדינה, שלא הייתה אחראית למצב.