ת"א 81079-01-19

תקציר

פסק הדין מוצא את שתי הנתבעות, מירב מזון וחברת כוח האדם, אחראיות לתאונה של התובע ולנזקים שנגרמו לה. מירב פוד נחשבת למעסיקה על פי דיני הנזיקין ולא דאגה לתנאי עבודה בטוחים לתובע, בעוד שחברת כוח האדם הייתה צריכה לוודא כי מקום העבודה בטוח לעובדיה. בית הדין מטיל על מירב מזון (80%) אחריות גבוהה יותר בהשוואה לחברת כוח האדם (20%) בשל רמת השליטה והפיקוח על מקום העבודה. פסק הדין דן גם במערכת היחסים החוזית בין הנתבעים לבין פוליסות הביטוח שלהם. מירב פוד טענה כי על בסיס סעיף השיפוי בחוזה שלה עם חברת כוח האדם, על האחרונה לפצות אותם על כל תשלום ששולם לתובע. עם זאת, השופט מפרש את הסעיף כמתייחס לתשלומים בדיני העבודה ואינו מכסה את הנזקים במקרה זה. עוד בוחנת השופטת שתי פוליסות ביטוח, פוליסת ביטוח צד ג' ופוליסת ביטוח חבות מעבידים, שתיהן הוצאו על ידי חברת כוח האדם מ-AIG. פוליסת צד ג' נמצאה מכסה רק את האחריות הנובעת מרשלנות של חברת כוח האדם עצמה ולא של מירב מזון. לעומת זאת, פוליסת ביטוח חבות המעביד נחשבת כמכסה את חלקה של מירב פוד בחבות, שכן היא נחשבת למעסיקה בתחום דיני הנזיקין. לפיכך, AIG נדרשת לפצות את מירב מזון ואת הראל (חברת הביטוח) בגין חלקן בנזקי התובע. בנוסף, השופטת דוחה את ההודעה לצדדים שלישיים שהגישה חברת כוח האדם נגד מירב פוד והראל, תוך קבלת ההודעה שהגישו מירב פוד והראל נגד חברת כוח האדם ו-AIG. המשמעות היא ש-AIG תצטרך לשלם למירב פוד ולהראל את הסכומים המתאימים להתחייבויות שלהן. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצוי בסך 100,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, ולאחר מכן ייגרמו להם הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, AIG נדרשת לשפות את הראל בגין כל תשלום שבוצע על ידה לתובע. השופט מוותר על כל הוצאה נוספת הקשורה להודעות לצד שלישי.